מְעַנְיֵן לָדַעַת
הכיסא בעבודה של רותם עמיצור, בעל הקווים המעוגלים מקבל בעבודה אופי מיוחד ממש כמו יצור חי. מספיק לנו לראות כיסא כדי לחשוב על מי שיושב עליו, אף על פי שהוא לא נמצא שם כרגע. רותם מצליחה ליצור תחושה שמישהו חי בחדר הזה, ולמרות שאינו שם, אולי יכנס עוד רגע. החלון פתוח, הכיסא שמזמין לשבת עליו, הפרחים והאח משרים אווירה נעימה.
בציור של מיכל ממיט וורקה ישנה תחושה דומה ואולי בדיוק הפוכה. אנו רואים דמות, אבל עיניה העצומות כמו מרמזות שהיא לא איתנו כרגע. אולי היא נרדמה וחולמת על מקום אחר, או שהיא שקעה פנימה אל תוך המחשבות שלה. בשתי העבודות יש תחושה של מישהי או מישהו שגם נמצא וגם לא נמצא.
שתי האמניות למדו באותו בית ספר לציור. שם הן למדו לצייר מתוך התבוננות בצורה שמאוד מזכירה את המציאות. כל אחת מהן פיתחה את השפה האמנותית שלה בכיוון אחר - רותם יוצרת קולאז'ים ומדביקה מגזרות מנייר שצבעה. מיכל מציירת במשטחי צבע ולא מנסה לחקות את המציאות בצורה מדויקת. שתיהן בדרך כלל מציירות מתוך התבוננות אבל בוחרות להדגיש דברים שונים בעבודות שלהן. כאן, רותם מתבוננת ביצירה מהעבר של האמן אנרי מאטיס ומשנה אותה ואת הפרטים שלה, ומיכל מתבוננת בחיי היומיום ובסביבה שלה. שתיהן נותנות פרשנות חדשה למה שהן רואות ומרגישות.
מְעַנְיֵן לָדַעַת
הכיסא בעבודה של רותם עמיצור, בעל הקווים המעוגלים מקבל בעבודה אופי מיוחד ממש כמו יצור חי.
מספיק לנו לראות כיסא כדי לחשוב על מי שיושב עליו, אף על פי שהוא לא נמצא שם כרגע.
רותם מצליחה ליצור תחושה שמישהו חי בחדר הזה, ולמרות שאינו שם, אולי יכנס עוד רגע. החלון פתוח, הכיסא שמזמין לשבת עליו, הפרחים והאח משרים אווירה נעימה.
בציור של מיכל ממיט וורקה ישנה תחושה דומה ואולי בדיוק הפוכה. אנו רואים דמות, אבל עיניה העצומות כמו מרמזות שהיא לא איתנו כרגע. אולי היא נרדמה וחולמת על מקום אחר, או שהיא שקעה פנימה אל תוך המחשבות שלה. בשתי העבודות יש תחושה של מישהי או מישהו שגם נמצא וגם לא נמצא.
שתי האמניות למדו באותו בית ספר לציור. שם הן למדו לצייר מתוך התבוננות בצורה שמאוד מזכירה את המציאות. כל אחת מהן פיתחה את השפה האמנותית שלה בכיוון אחר - רותם יוצרת קולאז'ים ומדביקה מגזרות מנייר שצבעה. מיכל מציירת במשטחי צבע ולא מנסה לחקות את המציאות בצורה מדויקת. שתיהן בדרך כלל מציירות מתוך התבוננות אבל בוחרות להדגיש דברים שונים בעבודות שלהן. כאן, רותם מתבוננת ביצירה מהעבר של האמן אנרי מאטיס ומשנה אותה ואת הפרטים שלה, ומיכל מתבוננת בחיי היומיום ובסביבה שלה. שתיהן נותנות פרשנות חדשה למה שהן רואות ומרגישות.
מִתְחַשֵּׁק לִיצֹר
התבוננו על משהו היטב במשך חצי דקה ואז הסתובבו עם הגב אליו וציירו אותו מתוך הזיכרון, כפי שאתם רואים אותו בדמיונכם. לאחר מכן, על צידו השני של הדף או על דף אחר ציירו את אותו הדבר הפעם מתוך התבוננות (בלי להסתכל על מה שכבר ציירתם).
מה ההבדל בין שני הציורים? באיזו דרך היה לכם כיף יותר לצייר?
רותם עמיצור
בעקבות ציור של מאטיס שהיא אהבה, יצרה רותם שלושה קולאז'ים ציוריים דומים וגם שונים, שנקראים "וריאציות". הציור שלפנינו הוא הווריאציה השנייה של רותם על ציור פנים החדר של מאטיס. בכל שלושת הציורים רואים פינת חדר עם חלון פתוח לנוף, כיסא ריק ואח שמעליו כד פרחים ותמונה. בציור שבאוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בחרה רותם במעט צבעים כמו ירוק, בורדו וורוד בגוונים כהים יחסית. בחדר הבית החלון פתוח אל נוף לילי, ורואים דרכו הרים, שמיים ואת הירח. בציור המקורי של מאטיס בכלל נשקף נוף של גינה פורחת ביום והצבעים היו לגמרי שונים. הכיסא בציור נראה לרותם קצת מצחיק, כמו יצור חי בעצמו, שאולי רומז על מי שישב עליו עוד מעט.
הציורים של רותם מלאים בדגמים שמוסיפים לעבודתה תנועה וחיים פנימיים. רותם אומרת שהדגמים הם כמו מקצב או מוזיקה קטנה שמלווה את המנגינה העיקרית.
רותם עמיצור נולדה בניו יורק, ארה"ב ב-1988 והיא חיה ויוצרת כיום בצפון הארץ. עוד כילדה היא אהבה מאוד לצייר, כפי שאתם יכולים לראות בתמונות הילדות של רותם עם היצירות שלה. אפשר לראות בתצלומים כמה שרותם אוהבת צבע. כשגדלה, היא למדה ציור בביה"ס של ישראל הירשברג, שלימד אמנים רבים ציור מהתבוננות שנראה ממש מציאותי.
רותם יוצרת בעיקר קולאז'ים - היא מדביקה יחד חלקי נייר שצבעה וגזרה ויוצרת מהם ציור חדש. רותם אוהבת אופנה ומתייחסת לניירות קצת כמו אל בדים. כמו בבגדים, היא אוהבת לשלב בין ניירות בצבעים ובדגמים שונים, והקולאז' שלה מזכיר שמיכות טלאים שנתפרו מהרבה פיסות בד.
רותם מושפעת בין השאר מהציירים פול סזאן שעבד בצבעים חזקים ומאנרי מאטיס, שהיה ידוע מאוד גם במגזרות הנייר שלו.
עמיצור, רותם, ניו יורק, ארה"ב, 1988-
וריאציה על מאטיס II,
2021, קולאז' ניירות צבועים
95X71 ס"מ
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
