יוחנן סימון
יוחנן סימון נולד לפני כמעט 120 שנים, הוא היה אמן ישראלי ידוע שעסק בעיקר בציור.
סימון נולד בגרמניה בעיר ברלין, הוריו רצו שיהיה רופא ולכן התחיל ללמוד רפואה, אבל האהבה שלו לאמנות הייתה זו שבסופו של דבר הובילה אותו לעבור ללימודי אמנות בגרמניה ובפריז שבצרפת.
יוחנן סימון עלה לישראל כשהיה בן 31 והצטרף לקיבוץ גן שמואל. הוא הוקסם מהרעיון הקיבוצי של שוויון, ציורים רבים שיצר בתקופה זו עוסקים בחוויה של הקיבוץ כחיים אידיאליים. סימון היה אדם פעיל מאד, מעבר לעבודה במשק הקיבוץ וליצירה בסטודיו שלו. הוא היה עורך של עיתון חשוב שנקרא 'על המשמר' ואפילו הִרבה לצייר לילדים בעיתון 'משמר לילדים' שהיה מיועד לקוראים צעירים. הוא גם הקים את המכון ללימודי אמנות בקריית טבעון.
יוחנן סימון התגורר לאחר שנותיו בקיבוץ גם בתל אביב ואפילו בהרצליה, והיה מראשוני המציגים במוזיאון שלנו כשהוקם. באוסף המוזיאון שלנו יש כמה עבודות שלו. העבודות שמוצגות כאן שייכות לשלב מאוחר ביצירה שלו, והוא צייר אותן לאחר מסע ארוך שערך בדרום אמריקה. אלה עבודות כמעט מופשטות, צבעוניות מאד והן מושפעות גם מהצבעוניות שראה למשל בברזיל אבל גם מאמנים כמו חואן מירו הספרדי שאהב מאד.
יוחנן סימון
נוף דרום אמריקאי, 1972
הדפס אבן, 63X50 ס"מ
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
סימון, יוחנן
ללא כותרת, 1970
הדפס אבן, 35X51 ס"מ
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
מְעַנְיֵן לָדַעַת
בציורים מסוימים ברור לנו מיד מה אנחנו רואים - אנו מזהים ילדה, בית או זר פרחים, דברים שמוכרים לנו מהמציאות. ישנם גם ציורים מופשטים, אלו ציורים שיכולים להיות מורכבים מצורות, קווים וכתמים שאינם נראים כמו משהו שאנחנו מזהים מיד או בכלל.
הציור "נוף דרום אמריקאי" של יוחנן סימון מורכב בעיקר מצורות ומצבעים, מרגיש רגוע ושלו ולא נראה לגמרי מציאותי. יוחנן סימון מצייר נוף שעבר הפשטה, הוא כמעט מופשט, אבל אם מתבוננים טוב אפשר לזהות בו למשל זוג של דמויות, צורות שמזכירות עצים והרקע מזכיר שמיים.
ביצירה של אניסה אשקר, שגם היא יצירה מופשטת, קשה יותר לזהות את הצורות. בציור שלה מרגישים את האנרגיות שבעבודה, למשל הצבעים מנוגדים, משיכות המכחול חזקות ואפשר ממש להרגיש את התנועה הרבה ביצירה.
היצירה הזו של אניסה אשקר נקראת חמלה, שזה סוג של רגש והתכוונות, ואפשר לראות שאניסה כתבה בתוך העבודה שלה במשיכות מכחול שחורות מילה בשפת האם שלה - בשפה הערבית.
מְעַנְיֵן לָדַעַת
בציורים מסוימים ברור לנו מיד מה אנחנו רואים - אנו מזהים ילדה, בית או זר פרחים, דברים שמוכרים לנו מהמציאות. ישנם גם ציורים מופשטים, אלו ציורים שיכולים להיות מורכבים מצורות, קווים וכתמים שאינם נראים כמו משהו שאנחנו מזהים מיד או בכלל.
הציור "נוף דרום אמריקאי" של יוחנן סימון מורכב בעיקר מצורות ומצבעים, מרגיש רגוע ושלו ולא נראה לגמרי מציאותי. יוחנן סימון מצייר נוף שעבר הפשטה, הוא כמעט מופשט, אבל אם מתבוננים טוב אפשר לזהות בו למשל זוג של דמויות, צורות שמזכירות עצים והרקע מזכיר שמיים.
ביצירה של אניסה אשקר, שגם היא יצירה מופשטת, קשה יותר לזהות את הצורות. בציור שלה מרגישים את האנרגיות שבעבודה, למשל הצבעים מנוגדים, משיכות המכחול חזקות ואפשר ממש להרגיש את התנועה הרבה ביצירה.
היצירה הזו של אניסה אשקר נקראת חמלה, שזה סוג של רגש והתכוונות, ואפשר לראות שאניסה כתבה בתוך העבודה שלה במשיכות מכחול שחורות מילה בשפת האם שלה - בשפה הערבית.
מִתְחַשֵּׁק לִיצֹר
יש ציורים שמורכבים מכתמים של צבע, ויש כאלה שנרשמו בקווים בעיפרון או בחומר אחר. לפעמים אפשר לעבוד בקווים ובכתמים יחד. אתם יכולים להתנסות ביצירת כתמים עם צבע נוזלי כמו גואש, צבעי ידיים או צבע נוזלי אחר על גבי דף. טבלו את קצות האצבעות שלכם בצבע והכתימו את הנייר. אפשר לעשות זאת במריחה או אפילו בנגיעה קלה. לאחר שהצבע יתייבש התבוננו בכתם הצבע שנוצר ובעזרת עיפרון או טוש המשיכו לצייר מתוך הכתם. גלו מה מסתתר בתוך הכתם שיצרתם ולמה הוא יכול להפוך.
אניסה אשקר
אניסה אשקר נולדה ב-1979 בעיר עכו.
ברבות מיצירותיה חוזרת אניסה למקום מגוריה ולחוויות ילדותה.
עוד כילדה רצתה אניסה מאד ליצור, היא אפילו שכנעה את הוריה לעבור ללמוד בבית ספר אחר שיש בו שיעורי אמנות. אניסה למדה קָליגרפיה של הכתב הערבי. קליגרפיה, או כתיבה תַמה, היא אמנות הכתיבה הקישוטית. אניסה אהבה כל כך את הקליגרפיה הערבית, שהיא הפכה להיות חלק עיקרי ביצירה שלה. הכתיבה והצבעים ביצירה של אניסה קשורים גם לסמלים שלקוחים מהתרבות שלה, כמו שירה וספרות ערבית, אך גם מאגדות ומיתולוגיות שאניסה אוהבת מאד.
בעבודה שמוצגת כאן מתוך אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, אפשר לראות את הכוח של השימוש של אניסה בצבעים. זהב למשל מייצג מלכות והילה, אדום מזכיר פריחה אבל גם דם, והמילה הכתובה בשחור.
חלק חשוב של היצירה של אניסה עם הכתב הערבי נעשה בכל בוקר על הפנים שלה. בכל בוקר בעשרים השנים האחרונות מתבוננת אניסה במראה וכותבת בכתב ראי מילה או משפט על פניה, ואיתם היא יוצאת להמשך היום שלה. זו אמנות שמחוברת לגוף ולחיים ולא מאפשרת הפרדה ביניהם.
אשקר, אניסה,
חמלה, 2020, שמן על נייר, 40X30 ס"מ
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
