נטליה זורבובה
תוך כדי פעולת הציור נטליה נזכרת בעוד ועוד פרטים, רהיטים וחפצים מהבית שלה במוסקבה. היא לא זוכרת הכול בדיוק כפי שהיה, אבל היא נזכרת בבצל שגידלו על אדן חלון הבית בצנצנת, בוויטרינת העץ שהיו בה כלים יפים מסבתא שלה וכלים מעניינים נוספים שההורים שלה אספו, כדי שנטליה תוכל לצייר ולהתאמן ב"טבע דומם"- ציור שבו מניחים על השולחן חפצים, ולפעמים גם פרחים ופירות ומציירים אותם בתשומת לב מהתבוננות.
על ידי הציור נטליה חוזרת לבקר בזיכרונות העבר והילדות שלה במקום אחר.
הציור הזה הוצג במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בתערוכה "דיבוצ'קי" (בנות ברוסית) ב-2020-2019. לצד תערוכות נוספות שעסקו בדיוקן באמנות, גם בתערוכה של נטליה הוצגו ציורי דיוקנאות של בנות משפחתה - דיוקנאות עצמיים - ציורים שנטליה ציירה בהם את עצמה, דיוקנאות של אימא שלה וחברות שהגיעו לביקור ובעיקר של הבת שלה אסתר. בין ציורי הדיוקן היה אפשר לראות הרבה גם את שבע, החתולה של נטליה.
נטליה זורבובה נולדה ב-1975 בעיר מוסקבה שברוסיה. עוד כילדה למדה לצייר בבית ספר מיוחד ולאחר מכן המשיכה ללמוד אמנות באוניברסיטה.
נטליה אוהבת לצייר את האנשים סביבה ובמיוחד את בתה אסתר בבית. גם אם החדר מבולגן, נטליה מציירת אותו כמו שהוא ומגלה לנו שלל צורות וצבעים מעניינים. בהשפעה מלימודיה באקדמיה לאמנויות הבמה, הציורים של נטליה מזכירים תיאטרון, תפאורה והדמויות שבהם נראות כמו שחקנים.
נטליה מתעניינת במיוחד בצבע ואפשר לראות זאת בציורים שלה - מהקטנים עד הגדולים ביותר. היא רושמת בטושים, בפסטל ומציירת בצבעי אקריליק על נייר וגם עובדת בצבעי שמן עם מכחולים על בדי ציור - קנווסים.
בשונה מרוב היצירות שלה, שהיא מציירת מתוך התבוננות, בציור הזה היא יוצרת מהזיכרון. נטליה מציירת את עצמה בערך בת 12, לבושה בבגדי ספורט, מתבוננת דרך חלון ביתה ומחכה לשלג שירד, כדי שתוכל להתאמן בסקי ביער כמו שאהבה כל כך. אפשר לראות בציור שחורף וקר, אבל הנוף עדיין לא מושלג.
זורבובה, נטליה, מוסקבה, רוסיה, 1975-
מחכה לשלג, ברית המועצות, (דיוקן עצמי), 2019-2017
שמן על בד
125X90.5 ס”מ
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
רותם עמיצור
בעקבות ציור של מאטיס שהיא אהבה, יצרה רותם שלושה קולאז'ים ציוריים דומים וגם שונים, שנקראים "וריאציות". הציור שלפנינו הוא הווריאציה השנייה של רותם על ציור פנים החדר של מאטיס. בכל שלושת הציורים רואים פינת חדר עם חלון פתוח לנוף, כיסא ריק ואח שמעליו כד פרחים ותמונה. בציור שבאוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בחרה רותם במעט צבעים כמו ירוק, בורדו וורוד בגוונים כהים יחסית. בחדר הבית החלון פתוח אל נוף לילי, ורואים דרכו הרים, שמיים ואת הירח. בציור המקורי של מאטיס בכלל נשקף נוף של גינה פורחת ביום והצבעים היו לגמרי שונים. הכיסא בציור נראה לרותם קצת מצחיק, כמו יצור חי בעצמו, שאולי רומז על מי שישב עליו עוד מעט.
הציורים של רותם מלאים בדגמים שמוסיפים לעבודתה תנועה וחיים פנימיים. רותם אומרת שהדגמים הם כמו מקצב או מוזיקה קטנה שמלווה את המנגינה העיקרית.
רותם עמיצור נולדה בניו יורק, ארה"ב ב-1988 והיא חיה ויוצרת כיום בצפון הארץ. עוד כילדה היא אהבה מאוד לצייר, כפי שאתם יכולים לראות בתמונות הילדות של רותם עם היצירות שלה. אפשר לראות בתצלומים כמה שרותם אוהבת צבע. כשגדלה, היא למדה ציור בביה"ס של ישראל הירשברג, שלימד אמנים רבים ציור מהתבוננות שנראה ממש מציאותי.
רותם יוצרת בעיקר קולאז'ים - היא מדביקה יחד חלקי נייר שצבעה וגזרה ויוצרת מהם ציור חדש. רותם אוהבת אופנה ומתייחסת לניירות קצת כמו אל בדים. כמו בבגדים, היא אוהבת לשלב בין ניירות בצבעים ובדגמים שונים, והקולאז' שלה מזכיר שמיכות טלאים שנתפרו מהרבה פיסות בד.
רותם מושפעת בין השאר מהציירים פול סזאן שעבד בצבעים חזקים ומאנרי מאטיס, שהיה ידוע מאוד גם במגזרות הנייר שלו.
עמיצור, רותם, ניו יורק, ארה"ב, 1988-
וריאציה על מאטיס II,
2021, קולאז' ניירות צבועים
95X71 ס"מ
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
